כרמיאל בע"מ ואח' נ' סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ ואח'

החלטה

1. בפניי בקשת הנתבעים להעברת הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב בהיעדר סמכות מקומית לבית המשפט זה.

לטענת הנתבעים,עילת התביעה מתבססת על הסכם שנכרת בין הצדדים ואשר בו נקבעה תנית שיפוט ייחודית (סעיף 14.1) לפיה בית המשפט המוסמך לדון בסכסוך בין הצדדים הוא בית המשפט בתל אביב, והוא בלבד . עוד הוסיפו הנתבעים כי בתיק אחר שמתנהל בבית המשפט השלום בתל אביב זכיין אחר, אשר היה מיוצג גם הוא ע"י באת כוח התובעים הסכים לתנית השיפוט המופיעה בהסכם.

2. התובעים טענו כי יש לדחות את הבקשה שכן,תיק זה הועבר מבית משפט השלום בצפת לבית משפט השלום בקרית שמונה ע"י כבוד הנ שי א אזולאי מכוח סעיף 49 לחוק בתי המשפט.

לפיכך טענו התובעים כי מכוח סעיף קטן (ג) הקובע:"לא יעבירנו עוד", אין להעביר הדיון שוב לביה"מ אחר.

עוד טענו התובעים שהחוזה בין הצדדים איננו חוקי ולכן הוא בטל, לרבות תניית השיפוט שנקבעה בו. באשר לזכיין האחר שהוזכר בבקשה השיבו התובעים כי אין המדובר בבעל דין בתביעה דנן, וממילא לא יכול היה להסכים לניהול תביעה זו בבית המשפט בתל אביב.

דיון:

3 . לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו,שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

ביום 2/1/11 ניתנה החלטת כבוד הנשיא גורג' אזולאי לפיה הועברה התביעה מביה"מ שלום בצפת לידון בבית משפט זה, וזאת משיקולים כלל מערכתיים. .

העברה זו נעשתה בהתאם לסמכותו של הנשיא ע"פ סעיף 49 לחוק בתי המשפט(נוסח משולב)-התשמ"ד (להלן"החוק"),הקובע:

ה עברת " ( א)    נשיא בית משפט השלום רשאי להורות שענין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט שלום במקום פלוני וטרם החל הדיון בו או שענין שהוחלט בו על פסלות שופט, בין שהחל הדיון בו ובין שטרם החל הדיון בו, יהיה נידון בבית משפט אחר הנמצא באזור שיפוט שבו הוא מכהן כנשיא.

ה עברת

( ב)       החלטה כאמור בסעיף קטן (א) ניתנת לערעור לפני נשיא בית משפט מחוזי.

( ג)        בית המשפט שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד."

4 . קביעת המחוקק כי ביה"מ אליו הועבר דיון לא יעבירנו עוד, מצויה בנוסח זהה גם בסעיף 79(ב) לחוק,לגביו כבר נקבע כי בית המשפט הנעבר רוכש סמכות מכוח צו העברה, אף אם הסמכות נתונה לבית משפט אחר. הלכה זו הושתתה על שיקולים של מדיניות משפטית בכדי למנוע הטרחת המתדיינים מבית משפט אחד לבית משפט אחר.( ראה רע"א 3319/00 יאיר שור נ' בן יקר גת , פ"ד נה (2) 817). ודוק: נקבע כי הלכה זו תקפה אפילו אם לבית המשפט הנעבר אין סמכות עניינית להידרש לתביעה.